שמלת הכלה תמיד הייתה הרבה יותר מפריט לבוש – היא סמל של טקס, תרבות וחלום.
כבר לפני מאות שנים, בדים מסוימים סימלו מעמד, טוהר ויוקרה. בתקופת הרנסנס, כלות באירופה לבשו סאטן ומשי טבעי – חומרים שנשמרו רק לבני אצולה. המראה היה כבד, עשיר בפרטים ורקמות זהב.
במאה ה־19, בזכות המלכה ויקטוריה, הצבע הלבן הפך לסמל הכלה המודרנית, ויחד איתו הגיעו בדים חדשים – תחרה עדינה, שיפון קליל וטול רך – שהעניקו לשמלות מראה רומנטי וחלומי.
עם השנים הבדים הפכו נגישים יותר, אבל הקסם נשאר אותו קסם. היום כל כלה יכולה לבחור בין בדים מסורתיים לבין שילובים מודרניים: קרפ נקי, תחרה רכה, משי טבעי או טול נושם, כל אחד מהם יוצר סיפור אחר – סיפור של אהבה, של סגנון ושל מי שאת באמת.
💛 כל בד מספר תקופה, תרבות ורגש – והיום, כשאת בוחרת את הבד לשמלתך, את ממשיכה מסורת בת מאות שנים, בדרך האישית שלך.
בתקופה הזו, לבוש לא היה רק עניין של טעם אישי, זו הייתה דרך להראות לעולם מי את. היה מספיק להיכנס לאולם עם שמלה מתאימה, וכולם כבר ידעו שאת אצילה, עשירה, אולי אפילו בת מלוכה.
הבדים – עושר שנראה לעין
השמלות היו עשויות מהחומרים היוקרתיים ביותר, כאלו שאדם פשוט אפילו לא היה נוגע בהם:
כל שמלה נחשבה כיצירת אמנות.
בואי נציץ איך נראתה שמלת ערב של אישה מהאצולה:
פרטי מהתקופה:
קרסוליים? אסור! – אישה מכובדת לעולם לא תראה את קרסוליה. לכן, כל שמלה הייתה חייבת לכסות עד הרצפה (או יותר).
לבוש עם עזרה בלבד – השמלות היו כל כך מסובכות, שלבישתן דרשה צוות של משרתות – מישהי לא יכלה ללבוש שמלה בעצמה!
המשקל – שמלה ממוצעת יכלה לשקול 5 עד 10 ק"ג! ממש כמו ללבוש חליפת אבירים.
ניחוחות וריחות – בתקופה ההיא לא תמיד היה מקובל להתקלח הרבה, אז השמלות הוסיפו כיסים קטנים לריחנים ותבלינים.
שמלה = הצהרת כוח – לפעמים אישה הייתה לובשת שמלה כה שאפילו האורחים גברים היו קדים לה ביראת כבוד.
השמלות התחילו להיות קצרות יותר, משוחררות מהמחוך, והופיעו שמלות בגזרת "פלאפר" – ישרה, לרוב בגובה הברך, עם פאייטים, פרנזים ונצנצים.
זו הייתה מהפכה של ממש – הנשים יצאו לרקוד, עישנו, נהגו – והשמלות הפכו להיות סמל של חופש ועוצמה נשית.
🖤 סמל התקופה: ג’וזפין בייקר.
בתקופה הזו שמלות הערב הפכו להיות נשיות, מחמיאות, צמודות לגוף, עם מחשופים מעודנים ובדים נוזליים כמו סאטן ומשי.
רבות מהשמלות היו עם גב חשוף, אורכן חזר להיות מקסי, עם לוק הוליוודי קלאסי.
👗 סמל התקופה: גרטה גרבו.
בצל מלחמת העולם השנייה, הבדים היו בצמצום – אבל עדיין שמרו על אלגנטיות.
שמלות ערב התאפיינו בקווים פשוטים אך נשיים, כתפיים מובלטות, גזרה מותאמת, וחצאיות שמתרחבות קלות.
💄 הנשים רצו להיראות יפות למרות הכול.
כאן נכנס "הניו לוק" של כריסטיאן דיור – שמלות עם מותן צרה מאוד וחצאיות עגולות, נפוחות ורומנטיות.
שמלות הערב הפכו ליצירות אמנות. הן שילבו תחרה, רקמות, פנינים ובדים יוקרתיים.
👠 סמל התקופה: מרילין מונרו – שמלת הסטרפלס הלבנה שלה היא אייקון נצחי.
שמלות ערב מתחילות להתפרש לכל הכיוונים – שמלות בוהו עם שרוולים מתנפנפים, ושמלות חלקות ונשיות בסגנון יווני.
כל אחת יכולה לבחור את הסגנון שלה – זו תחילת העידן שבו לאופנה יש פחות חוקים.
